הגשת התנגדות לקיום צוואה
מאת: עו"ד משה כאהן
מבוא
התנגדות לקיום צוואה הינה הליך משפטי המאפשר לאדם בעל עניין לטעון כי אין לקיים צוואה מסוימת, כולה או חלקה, בשל פגמים שנפלו בה או בדרך עריכתה. מכשיר ההתנגדות לקיום צוואה ממלא תפקיד מרכזי במערכת המשפט הישראלית בכך שהוא מאזן בין העיקרון הבסיסי של כיבוד רצון המת לבין הצורך להבטיח כי הצוואה אכן משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה - המנוח.
חשיבותו של מכשיר התנגדות לצוואה במערכת המשפט הישראלית מתבטא במספר היבטים מרכזיים:
ראשית, מוסד ההתנגדות מהווה מנגנון בקרה שיפוטי המבטיח כי הליך עריכת הצוואה וקיומה יתנהל בהתאם לדרישות החוק. שנית, ההתנגדות מאפשרת לחשוף מקרים בהם רצון המצווה לא בא לידי ביטוי אותנטי בצוואה, אם בשל השפעה בלתי הוגנת, כפייה, טעות או סיבות אחרות. שלישית, מכשיר ההתנגדות מגן על זכויותיהם של יורשים פוטנציאליים אשר עלולים להיפגע מקיום צוואה פגומה.
הבסיס החוקי להליכי התנגדות לקיום צוואה מעוגן בחוק הירושה, תשכ"ה-1965. החוק מסדיר את כל היבטי דיני הירושה בישראל, לרבות הדרכים לעריכת צוואה תקפה, העילות להתנגדות לקיום צוואה, והליכי אישור הצוואה והוצאת צו קיום צוואה. סעיפים 67 ו 67א' לחוק הירושה קובעים את ההליך להגשת בקשה לקיום צוואה והליך ההתנגדות.
סכסוכי ירושה "במשפחות הכי טובות" - כתבה בדה מרקר
עילות להתנגדות לקיום צוואה
פגמים בכשרות המצווה
פגמים בכשרות המצווה מהווים עילה מרכזית להתנגדות לקיום צוואה. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי "צוואה שנעשתה על ידי קטין או מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה". עילה זו מתייחסת למקרים בהם המצווה חסר את הכשרות המשפטית הדרושה לעריכת צוואה.
חוסר שפיות או ליקוי נפשי מהווים עילה משמעותית להתנגדות לקיום צוואה בפרקטיקה המשפטית. הפסיקה קבעה כי יש לבחון את הכשרות המנטלית של המצווה בזמן עריכת הצוואה, ולא לפניה או אחריה. המבחן המרכזי הוא האם המצווה "ידע להבחין בטיבה של צוואה", כלומר האם הבין את משמעות פעולת עריכת הצוואה, את היקף רכושו, את זהות האנשים הטבעיים ליורשו, ואת משמעות הוראות הצוואה עצמה.
פגמים באוטונומיית הרצון
פגמים באוטונומיית הרצון של המצווה מהווים קבוצה נוספת של עילות התנגדות לצוואה. סעיף 30 לחוק הירושה קובע כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה". עילות אלה מתמקדות במקרים בהם רצונו החופשי של המצווה נפגם בשל גורמים חיצוניים.
השפעה בלתי הוגנת היא עילה שכיחה להתנגדות, במיוחד כאשר מעורבים מטפלים, בני משפחה או יועצים , המנצלים את תלותו של המצווה בהם. הפסיקה פיתחה מבחן של "תלות ועצמאות", לפיו יש לבחון האם קיים יחס של תלות בין המצווה לבין מי שנטען כי השפיע עליו, והאם צוואתו של המצווה שיקפה החלטה עצמאית למרות יחסי התלות.
כפייה ואיומים מהווים עילת התנגדות ברורה, כאשר הוכח כי המצווה ערך את הצוואה תחת לחץ ישיר. מוכרים מקרים בהם בוטלו צוואות שנערכו לאחר שבן משפחה של המצווה איים עליו בפגיעה פיזית אם לא יוריש את רכושו כרצונו.
תרמית והטעיה מתרחשות כאשר המצווה ערך את הצוואה בהסתמך על מידע שקרי שהוצג לו. ידועים מקרים בהם בתי המשפט ביטלו צוואות שנערכו לאחר שהזוכה על פיה הציג למצווה מצג שווא לפיו בניו התכחשו לו וניתקו עמו קשר, בעוד שבפועל הזוכה עצמו מנע את הקשר ביניהם.
ניצול מצוקה או חולשה של המצווה מהווה עילת התנגדות נוספת בקטגוריה זו. בתי המשפט בוחנים האם נוצל מצבו הפגיע של המצווה, כגון מחלה, בדידות או חולשה נפשית, על מנת להשפיע על תוכן צוואתו. ישנם מקרים בהם בוטלו צוואות לטובת מטפלים סיעודיים שניצלו את בדידותם וחולשתם של מצווים קשישים.
פגמים צורניים בצוואה
פגמים צורניים מהווים עילה נפוצה להתנגדות לקיום צוואה. חוק הירושה קובע בסעיפים 18-25 דרישות צורניות מפורטות לגבי אופן עריכת צוואה תקפה, וכן מגדיר מספר סוגים של צוואות: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, וצוואה בעל פה. אי עמידה בדרישות הצורניות הקבועות בחוק הינה עילה להתנגדות לקיום הצוואה ועשויה להביא לביטול הצוואה.
לגבי צוואה בכתב יד, נדרש כי הצוואה תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם על ידו. אם הצוואה כוללת קטעים שהודפסו במחשב לצד קטעים בכתב יד, היא עלולה להיפסל היות והיא אינה עומדת בדרישת "תיכתב כולה ביד המצווה".
צוואה בעדים הינה סוג הצוואה הנפוצה ביותר כיום. צוואה בעדים מחייבת את חתימת המצווה בפני שני עדים הכשירים להעיד בבית משפט, לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם כי זו צוואתו. חתימת העדים צריכה להיעשות בו זמנית בנוכחות המצווה ובנוכחות זה של זה. מוכרים מקרים בהם בוטלו צוואות שבהן חתמו העדים בנפרד ולא בפני המצווה כנדרש בחוק.
דרישות ספציפיות חלות על סוגי צוואות שונים. כך למשל, צוואה בפני רשות נערכת בפני שופט, רשם, דיין בבית דין דתי או נוטריון, ונדרש רישום פרוטוקול מדויק של הליך עריכת הצוואה.
צוואה בעל פה תקפה רק כאשר המצווה נמצא במצב של "שכיב מרע" או רואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, כמי שעומד למות, ונדרש רישום של דברי המצווה בזיכרון דברים בחתימת שני עדים תוך זמן קצר. הצוואה בעל פה תיחשב כבטלה תוך 30 יום לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה בעל פה והמצווה עדיין בחיים.
טעויות בעריכת הצוואה, כגון אי ציון תאריך, פגמים בחתימות העדים, או חתימת המצווה במקום לא נכון, עשויות אף הן להוביל לביטול הצוואה. עם זאת, בית המשפט רשאי, על פי סעיף 25 לחוק הירושה, לקיים צוואה למרות פגם בצורתה אם "אין לו ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה".
פגמים מהותיים אחרים
מלבד הפגמים שצוינו לעיל, ישנן עילות נוספות להתנגדות לקיום צוואה המתמקדות בפגמים מהותיים בצוואה עצמה.
צוואה מזויפת מהווה עילת התנגדות מובהקת. במקרים אלה, הטענה היא כי הצוואה כלל לא נחתמה או נכתבה על ידי המצווה. במסגרת הליכי ההתנגדות, מתמנים לרוב מומחים גרפולוגיים לבחינת אותנטיות החתימה או כתב היד. קיימים מקרים בהם הוכח באמצעות חוות דעת גרפולוגית כי הצוואה זויפה על ידי אחד הזוכים בה, מה שהוביל לביטולה המוחלט.
חוסר מסוימות או אי בהירות בהוראות הצוואה עשוי אף הוא לשמש כעילה לצורך התנגדות לצוואה. כאשר הוראות הצוואה עמומות, סותרות או בלתי ברורות עד כדי כך שלא ניתן להבין את כוונת המצווה או לבצען בפועל, עשוי בית המשפט לקבוע כי לא ניתן לקיים את הצוואה, כולה או חלקה.
תנאים בלתי חוקיים או בלתי מוסריים בצוואה מהווים עילה נוספת לביטול חלקי או מלא של צוואה. סעיף 34 לחוק הירושה קובע כי "הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי - בטלה". כך למשל, הוראה בצוואה המורה ליורש לבצע פעולה בלתי חוקית כתנאי לקבלת הירושה, או הוראה המפלה יורשים על בסיס דת, גזע או מין, עשויה להיחשב כבלתי חוקית או בלתי מוסרית.
הליך התנגדות לקיום צוואה
ההיבט הפרוצדורלי
הליך ההתנגדות לקיום צוואה מוסדר בחוק הירושה ובתקנות הירושה, תשנ"ח-1998. ההליך מתחיל עם הגשת בקשה לקיום צוואה על ידי מי שמחזיק בצוואה או בעל עניין בה. בקשה זו מוגשת לרשם לענייני ירושה במחוז הרלוונטי, בצירוף הצוואה המקורית או העתק מאושר שלה, תעודת פטירה של המצווה, ופרטים אודות יורשי המצווה על פי דין.
לאחר הגשת הבקשה לקיום צוואה, מפרסם הרשם לענייני ירושה הודעה על הגשת הבקשה לקיום הצוואה ברשומות ובעיתון יומי. פרסום זה מהווה הזמנה לכל המעוניין להגיש התנגדות לבקשה, ניתן להגיש התנגדות לקיום צוואה תוך שבועיים מיום פרסום ההודעה, אם כי בית המשפט רשאי להאריך מועד זה מטעמים מיוחדים שיירשמו.
הגשת התנגדות לקיום צוואה נעשית באמצעות הגשת "התנגדות" בכתב, המפרטת את עילות ההתנגדות ואת העובדות התומכות בה. על המתנגד לצרף תצהיר התומך בעובדות הנטענות. עם הגשת התנגדות לצוואה, מעביר הרשם לענייני ירושה את התיק לבית המשפט לענייני משפחה במחוז הרלוונטי, אשר הופך להיות הערכאה המוסמכת לדון בבקשה ובהתנגדות. עם הגשת ההתנגדות, מעוכבים למעשה הליכי חלוקת העיזבון.
סמכות השיפוט בענייני ירושה מחולקת בין הרשם לענייני ירושה לבין בית המשפט לענייני משפחה. הרשם לענייני ירושה מוסמך לטפל בבקשות לקיום צוואה שאין להן התנגדות. עם זאת, ברגע שמוגשת התנגדות, או כאשר הרשם סבור כי קיימת שאלה משפטית או עובדתית הדורשת הכרעה שיפוטית, מועבר התיק לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה דן בהתנגדות כמו בכל הליך רגיל בבית המשפט למשפחה, לרבות הגשת כתבי טענות, גילוי מסמכים, חקירת עדים והגשת סיכומים.
נטל ההוכחה וחזקות משפטיות
סוגיית נטל ההוכחה וחזקות משפטיות הינה מרכזית בהליכי התנגדות לצוואה. לכאורה, צוואה שנערכה לכאורה בהתאם לדרישות החוק, נהנית מחזקה שהיא תקפה ומשקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה.
כתוצאה מכך, מוטלת על המתנגד לקיום הצוואה נטל ההוכחה להוכיח את עילת ההתנגדות. על המתנגד להביא ראיות המצביעות לכאורה על קיומו של פגם בצוואה, כגון העדר כשרות, השפעה בלתי הוגנת, או פגם צורני. אם המתנגד מצליח להרים את הנטל הראשוני, עובר נטל ההוכחה למבקש קיום הצוואה להוכיח כי למרות הראיות שהציג המתנגד, הצוואה תקפה.
סטנדרט ההוכחה הנדרש בהליכי התנגדות לקיום צוואה הוא "מאזן ההסתברויות", כמקובל במשפט האזרחי. עם זאת, ככל שהטענה הנטענת חמורה יותר, כך נדרשת כמות ראיות משכנעת יותר להוכחתה. כך למשל, טענת זיוף או טענה להשפעה בלתי הוגנת, הנושאות עמן סטיגמה מוסרית, ידרשו ראיות חזקות במיוחד.
סוגיה מעניינת בהקשר זה היא היחס בין ראיות נסיבתיות לבין ראיות ישירות. בהליכי התנגדות לקיום צוואה, לעתים קרובות לא ניתן להשיג ראיות ישירות, שכן המצווה אינו בין החיים ואינו יכול להעיד על כוונותיו. במקרים אלה, בתי המשפט מסתמכים על ראיות נסיבתיות הנוגעות לנסיבות עריכת הצוואה, מערכת היחסים בין המצווה ליורשיו, מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה, שינויים פתאומיים בהוראות הצוואה, וכדומה.
סוגיות ראייתיות מיוחדות
בהליכי התנגדות לקיום צוואה עולות סוגיות ראייתיות ייחודיות, הנובעות בעיקר מהעובדה שהמצווה, שהוא הדמות המרכזית בהליך, אינו יכול להעיד על כוונותיו.עדויות שמיעה ועדויות מפי המת מעוררות קושי ראייתי מיוחד. על פי דיני הראיות הרגילים, עדות שמיעה (hearsay) אינה קבילה בבית המשפט.
חוות דעת מומחים ממלאות תפקיד חשוב בבירור התנגדויות לצוואה. גרפולוגים נדרשים לעתים קרובות לחוות דעתם בדבר אותנטיות חתימת המצווה או כתב ידו בצוואה. פסיכיאטרים ונוירולוגים מתבקשים להעריך את מצבו הנפשי והקוגניטיבי של המצווה בעת עריכת הצוואה, על סמך רשומות רפואיות ועדויות על התנהגותו. מקובל לתת משקל משמעותי לחוות דעת מומחה פסיכיאטרי שבחן את הרשומות הרפואיות של המצווה, אף שלא פגש אותו מעולם.
סוגיה ראייתית מעניינת נוספת היא ראיות בדבר כוונת המצווה. בית המשפט מתחקה אחר כוונת המצווה האמיתית באמצעות בחינת מגוון ראיות, כגון טיוטות קודמות של הצוואה, התבטאויות של המצווה בפני אחרים, מסמכים שכתב, ומערכת היחסים שלו עם הזוכים והיורשים על פי דין. מקובל לחשוב כי שינוי דרסטי בהוראות צוואה, ללא הסבר סביר, במיוחד כאשר הוא מתרחש זמן קצר לפני הפטירה, עשוי להצביע על פגם ברצון המצווה.
תיקון פגמים בצוואה באמצעות דוקטרינת 'העיפרון הכחול'
דוקטרינת "העיפרון הכחול" (blue pencil rule) הינה דוקטרינה משפטית המאפשרת לבית המשפט לתקן פגמים בצוואה באמצעות דוקטרינת "העיפרון הכחול" (blue pencil rule) .זו דוקטרינה משפטית המאפשרת לבית המשפט לתקן פגמים בצוואה באמצעות מחיקה או התעלמות מחלקים פגומים, תוך הותרת החלקים התקפים על כנם. הדוקטרינה מבוססת על עיקרון של פרשנות מקיימת, בדיני חוזים והרחבתה לתחום הצוואות. שימוש בדוקטרינה זו נעשה על מנת לכבד את רצון המת ככל האפשר, גם כאשר נפלו פגמים טכניים או נקודתיים בצוואה.
תיקון פגמים בצוואה באמצעות דוקטרינת העיפרון הכחול יכול להתבטא במספר אופנים. במקרים רבים עושים בתי המשפט שימוש בדוקטרינה כדי למחוק תנאי בלתי חוקי בצוואה, תוך הותרת יתר הוראות הצוואה על כנן. במקרים אחרים, מתעלמים בתי המשפט מהצהרות עובדתיות שגויות שהופיעו במבוא לצוואה, תוך קיום הוראות החלוקה המהותיות שהופיעו בגוף הצוואה.
כאשר ניתן להפריד בין הוראה פגומה בצוואה לבין שאר הוראות הצוואה, ניתן לבטל רק את ההוראה הפגומה ולקיים את שאר חלקי הצוואה.
קיום צוואה פגומה ע"י בית המשפט למרות ההתנגדות
סעיף 25 לחוק הירושה יוצר מנגנון ייחודי המאפשר לבית המשפט לקיים צוואה גם כאשר נפל בה פגם צורני. הסעיף קובע כי "התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה וניתן לעמוד על רצונו של המצווה מתוך הצוואה עצמה, רשאי בית המשפט, לפי שיקול דעתו, לקיימה אף אם נפל פגם בפרט מן הפרטים הצורנים או בכשרות העדים , אם לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של הצוואה דהיינו בית המשפט שוכנע שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.
בתי המשפט בישראל עושים לא פעם שימוש בסעיף 25 לחוק הירושה, מה שמשקף מגמה של העדפת מהות על פני צורה ושל כיבוד רצון המת. הגישה הרווחת כיום היא כי הסעיף משקף תפיסה מהותית של דיני הצוואות, לפיה הדרישות הצורניות אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להבטחת אמיתות רצונו של המצווה.
היישום של סעיף 25 מחייב איזון עדין בין כיבוד רצון המת לבין שמירה על דרישות החוק. מצד אחד, קיימת השאיפה לכבד את רצונו האחרון של אדם ולהימנע ממצב בו פגם טכני גרידא יביא לסיכול רצונו. מצד שני, הדרישות הצורניות נועדו להבטיח אותנטיות, רצון חופשי ומניעת תרמית, ולא ניתן להתעלם מהן כליל.
איזון בין כיבוד רצון המצווה לבין הגנה על יורשים
אחת המגמות הבולטות בפסיקה בתחום ההתנגדויות לקיום צוואה היא חיפוש אחר איזון ראוי בין שני עקרונות יסוד: כיבוד רצון המצווה מחד גיסא, והגנה על זכויות היורשים, במיוחד בני משפחה קרובים, מאידך גיסא.
התפתחויות בפסיקת בתי המשפט משקפות גישה מאוזנת, המכירה בחשיבות העליונה של כיבוד רצון המת, אך גם בצורך להגן על יורשים מפני ניצול או עוול.
במקרים רבים, בתי המשפט מגלים רגישות מיוחדת למצבים בהם ילדים או בני זוג מודרים לחלוטין מצוואת המנוח, במיוחד כאשר הדרה זו נעשית לטובת אדם זר שנכנס לחיי המצווה בסמוך לעריכת הצוואה. ניתן למצוא מקרים בהם בוטלו צוואות שהדירו את ילדי המצווה לטובת מטפלת סיעודית, לאחר שהשתכנע בית המשפט כי המטפלת ניצלה את תלותו של המצווה בה כדי להשפיע על תוכן צוואתו. מאידך, במקרים אחרים, בתי המשפט קיימו צוואות שהדירו את ילדי המצווה, לאחר שהשתכנעו כי הדבר שיקף את רצונו האמיתי של המצווה, לאור יחסים עכורים ששררו בינו לבין ילדיו לאורך שנים רבות.
צוואות בעידן הדיגיטלי
העידן הדיגיטלי מציב אתגרים חדשים בפני מערכת המשפט בתחום הצוואות וההתנגדויות לקיומן. צוואות אלקטרוניות, כלומר צוואות הנערכות באמצעים דיגיטליים, טרם זכו להכרה מפורשת בחוק הירושה הישראלי, אך מקרים הנוגעים אליהן מתחילים להגיע לפתחם של בתי המשפט.
לגבי תקפותן של צוואות שנערכו באמצעות תוכנת מחשב, נחתמו על ידי המצווה בחתימה אלקטרונית, ונחתמו על ידי עדים שנכחו בשיחת וידאו מרחוק. הגישה המסתמנת היא כי אף שצוואות כאלה אינן עומדות בדרישות הצורניות הקבועות בחוק, יתכן וניתן יהיה להכשירן באמצעות סעיף 25 לחוק הירושה (קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה), בהתחשב בכך שלא היה ספק כי הן משקפות את רצונם החופשי והאמיתי של המצווים.
ברם, בשלב זה וכל עוד לא תוקן החוק , צוואות כאלו חשופות להתנגדויות ולכן מומלץ לבצע צוואה באמצעים המסורתיים.
יחסי משפחה וירושה
יחסי משפחה וסכסוכים משפחתיים מהווים רקע שכיח להליכי התנגדות לקיום צוואה. התנגדויות רבות משקפות מתחים וחילוקי דעות ארוכי טווח בין בני משפחה, אשר מגיעים לשיאם לאחר פטירת בן המשפחה.
השפעת סכסוכי משפחה על הליכי התנגדות לצוואה מתבטאת במספר אופנים. ראשית, סכסוכים ארוכי שנים עשויים להוות הסבר לגיטימי להוראות צוואה "בלתי טבעיות", כגון הדרת ילדים מירושה. שנית, מערכות יחסים טעונות רגשית עשויות להוביל להאשמות לא מבוססות בדבר השפעה בלתי הוגנת או חוסר כשרות. שלישית, רגשות כגון כעס, תסכול או קנאה עלולים להניע התנגדויות שמטרתן העיקרית היא להקשות על היורשים או לנקום בהם, ולא להגן על רצון המצווה האמיתי. הפרקטיקה המשפטית מכירה מקרים רבים בהם נדחו התנגדויות לקיום צוואה, כאשר התברר כי הן נבעו בעיקר מסכסוכי ירושה ארוכי שנים בין האחים, ולא מפגם אמיתי בצוואה.
אמצעים חלופיים ליישוב סכסוכים, כגון גישור ובוררות, הופכים לכלים משמעותיים בהתמודדות עם סכסוכי ירושה. גישור ירושה (probate mediation) מתפתח בשנים האחרונות כתחום התמחות ייעודי, המותאם למורכבות הרגשית והמשפטית של סכסוכי ירושה. היתרונות של גישור בסכסוכי ירושה כוללים: חיסכון בעלויות וזמן, שמירה על פרטיות המשפחה, מזעור נזק רגשי, ופיתוח פתרונות יצירתיים המותאמים לצרכי המשפחה הספציפית. הליכים אלו משרתים את אינטרס המשפחה טוב יותר מהכרעה שיפוטית, שהייתה עלולה להעמיק את הקרע המשפחתי.
מה ניתן לעשות מראש כדי למנוע התנגדות לצוואה
נקיטת צעדים מניעתיים בעת עריכת צוואה יכולה להפחית משמעותית את הסיכון להתנגדויות עתידיות ולהגביר את הסיכוי שרצון המצווה בצוואה יכובד. אחד הצעדים המשמעותיים ביותר הוא הקפדה יתרה על הדרישות הצורניות הקבועות בחוק. המצווה ועורך דינו צריכים להקפיד על מילוי קפדני של כל הדרישות הרלוונטיות לסוג הצוואה הנבחר, כגון חתימות, עדים, ותיארוך.
תיעוד מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה בעת עריכת הצוואה מהווה מנגנון מניעתי חשוב נוסף. במקרים בהם קיים חשש עתידי לטענות בדבר חוסר כשרות, מומלץ לצרף חוות דעת רפואית עדכנית המעידה על כשרותו המנטלית של המצווה. בנוסף, מומלץ לתעד את פגישות עריכת הצוואה באמצעות הקלטה או וידאו, באישור המצווה, וזאת כדי להוכיח כי הצוואה נערכה מרצונו החופשי וללא השפעה בלתי הוגנת.
הסברת שיקולי המצווה והנמקת הוראות הצוואה יכולים אף הם לסייע במניעת התנגדויות. כאשר המצווה מסביר בגוף הצוואה את השיקולים והסיבות להוראותיה, במיוחד אם מדובר בהוראות "בלתי טבעיות" כמו הדרת ילדים או חלוקה לא שוויונית, הדבר מקשה על טענות עתידיות להשפעה בלתי הוגנת או חוסר הבנה. המערכת המשפטית מכירה מקרים לא מעטים בהם נדחו התנגדויות לקיום צוואה בזכות ההסברים המפורטים שכללו המצווים בצוואותיהם לגבי החלטתם להדיר יורשים מסוימים מהירושה.
הימנעות מוחלטת ממעורבות של נהנים בהליך עריכת הצוואה מהווה צעד מניעתי חשוב. המצווה צריך להיפגש עם עורך הדין ביחידות, ללא נוכחות של נהנים פוטנציאליים, וזאת כדי למנוע טענות עתידיות להשפעה בלתי הוגנת. במקרים בהם נהנה מסוים (למשל, בן משפחה) הביא את המצווה לעורך הדין, חשוב לתעד כי הפגישה עצמה התקיימה ללא נוכחותו.
מה ניתן לעשות כאשר כבר מוגשת התנגדות לקיום הצוואה
לאחר שהוגשה התנגדות לצוואה, קיימות מספר אסטרטגיות שיכולות לסייע בהתמודדות עם ההליך המשפטי ובהגנה על רצון המצווה.
ראשית, מומלץ לבצע הערכה מקדמית מקיפה של סיכויי ההתנגדות. מבקש קיום הצוואה צריך לבחון בכנות את חוזק עילות ההתנגדות ואת הראיות התומכות בהן, ולהעריך את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניהול ההליך עד תומו. הערכה זו יכולה לסייע בקבלת החלטה מושכלת לגבי האפשרות להגיע להסכם פשרה, אשר עשוי לחסוך זמן, הוצאות וסבל רגשי.
איסוף ראיות וביסוס התשתית העובדתית הינם צעדים קריטיים. יש לאתר ולתשאל עדים פוטנציאליים, כגון אנשים שהיו בקשר עם המצווה בתקופה הרלוונטית, העדים לצוואה, והגורמים המקצועיים שהיו מעורבים בעריכתה. בנוסף, יש לאסוף מסמכים רלוונטיים כגון רשומות רפואיות, תכתובות של המצווה, צוואות קודמות, וכדומה.
שימוש במומחים מתאימים עשוי להיות גורם מכריע בהליכי התנגדות. חוות דעת של מומחים בתחומים רלוונטיים, כגון פסיכיאטריה, גריאטריה, גרפולוגיה או נוירולוגיה, יכולה לחזק משמעותית את עמדת הצד המסתמך עליה. חשוב לבחור מומחים מוכרים ומכובדים בתחומם, בעלי ניסיון בעדות בבית משפט, ולהכין אותם היטב לחקירה נגדית.
שקילת פשרה והליכים חלופיים ליישוב הסכסוך היא אסטרטגיה חשובה נוספת. הליכי גישור עשויים להוביל לפתרון מהיר ומספק יותר מהליך משפטי ארוך ויקר. פשרה גם מאפשרת לצדדים לפתח פתרונות יצירתיים שאינם בהכרח אפשריים במסגרת הכרעה שיפוטית, כגון חלוקה שונה של נכסים ספציפיים, הסכמה על הנצחת זכר המנוח, או התחייבויות הדדיות לשמירת קשר משפחתי. בפרקטיקה המשפטית ניתן למצוא מקרים רבים בהם אושרו הסכמי פשרה בין הצדדים, אשר שילבו חלוקות רכוש מוסכמות עם הקמת קרנות הנצחה על שם המנוחים, תוך קביעה כי הסכמים אלה משרתים את כבוד המנוחים ואת יחסי בני המשפחה טוב יותר מהכרעות שיפוטיות.
לסיכום
דיני ההתנגדות לקיום צוואה במשפט הישראלי משקפים מאמץ מתמשך לאזן בין שני עקרונות יסוד: מחד, כיבוד רצונו האחרון של אדם, ומאידך, הבטחה כי רצון זה היה אכן חופשי ואותנטי. מכשיר ההתנגדות משמש כמנגנון בקרה חיוני, המאפשר לחשוף מקרים בהם צוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, אם בשל פגמים בכשרותו, השפעה בלתי הוגנת, פגמים צורניים, או סיבות אחרות.
