ערבות כספית- משמעות העמדת ערבות וההגנות העומדות לערב


צפה עכשיו בהרצאה: "בוררות או משפט - מה עדיף? עו"ד משה כאהן"



 

רקע

ערבות היא "התחייבותו של אדם לקיים את חיובו של אדם אחר כלפי צד שלישי". כלומר, הערב משמש כ"בטוחה" ביחסים שבין חייב או חייב פוטנציאלי מול צד שלישי- נושה או נושה עתידי. הערב מתחייב כלפי הצד השלישי – הנושה, כי יפרע את חובות החייב במועדם, במידה והלה לא יעשה כן בעצמו. לצורך ההבחנה, ערובה היא בטוחה, נכס (כגון: משכנתא על נכס מקרקעין)  בכסף או בשווה כסף, להבדיל מערבות שהיא התחייבות המשמשת להבטחת פרעון חובותיו של החייב כלפי הנושה.

ערבות יכולה להינתן על מלוא חובו של החייב או על חלקו בלבד, היא יכולה להיות קצובה ומוגדרת בסכום והיא יכולה להיות בלתי-קצובה (למשל, "לכל חובותיו של פלוני לבנק ללא הגבלת סכום") וכן היא יכולה להיות לחובות קיימים או לחובות עתידיים שטרם התגבשו (למשל, "לכל חוב שיהיה פלוני חייב בעתיד"). על-פניו, הנושה אינו יכול לפנות לערב למימוש הערבות מבלי שפנה קודם לכן לחייב בדרישה שיפרע את החוב, אלא במקרים חריגים שהוגדרו בחוק.[1] יחד עם זאת, יש לציין כי הלכה למעשה פרשנות בתי-המשפט לדרישה זו היא מצומצמת ביותר וככל שהערב לא ויתר על דרישה זו במסמך ההתחייבות, די בהתראה לחייב זמן קצר לפני פנייה לערב.[2]

בנוסף לכך, חשוב לציין כי כאשר הנושה הוא בנק חלות עליו חובות אמון ותום-לב מוגברות מול החייב והערב. במסגרת זו הן החייב והן הערב נתפסים על פי החוק כלקוחותיו של הבנק לכל דבר ועניין וכל החובות החלות עליו כלפי יתר לקוחותיו חלות גם כלפיהם.[3]

 הגנת הערב בחוק הערבות, תשכ"ז- 1967

חוק הערבות, תשכ"ז- 1967 מסדיר את סוגיית הערבות בדין הישראלי. החוק מסדיר את היחסים שבין הערב, הנושה והחייב וקובע מספר הוראות חשובות מאוד.

ראשית כל החוק מעניק מספר הגנות כלליות לכל הערבים- ערב לעולם לא יהיה חייב לנושה מעבר לחובו של החייב. ערב שערבותו הוגדרה לסכום קצוב לא יהיה חייב לנושה מעבר לסכום שהוגדר.

במידה והשתנה החוב (קרי, שינוי בהסכם שבין החייב והנושה) קובע החוק כי הקטנת החוב מקטינה את הערבות, בהתאמה, ואילו הגדלת החוב לא תגדיל את היקף חובתו של הערב. יחד עם זאת, יש לציין כי ריביות, "דמי נזק" או כל חובה אחרת לשפות את הנושה בגין הוצאות נוספות שנגרמו לו, אשר הצטברו כלפי החייב שלא עמד בחובתו, כן יתווספו לערבות. במקרה של שינוי אחר במהות החוב (למשל, כשניתנת הארכה למועד קיום החוב או שנעשה שינוי במהות החוב[4]) הערבות משתנה בהתאמה ואולם ככל שהדבר אפשרי, רשאי הערב למלא את הערבות בניסוחה המקורי וככל שמדובר ב"שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב", הערב אף רשאי לבטל את הערבות לחלוטין. עמדתם המקובלת של בתי המשפט היא ששינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב הוא שינוי "שניתן להניח לגביו שערב סביר לא היה מתקשר בחוזה הערבות אילו ראה מראש את השינוי ותוצאותיו".[5]

במקרה בו הנושה עצמו גרם לאי-מילוי החוב על ידי החייב פטור הערב מערבותו. כמו-כן, כל טענה (לרבות, טענת התיישנות) העומדת לחייב כלפי הנושה עומדת גם לטובתו של הערב. במידה ומומשה הערבות, זכאי הערב לחזור בדרישת שיפוי לחייב בגין הסכומים ששילם לנושה בתוספת ריבית ובתוספת הוצאות סבירות שהוציא לצורך העניין. כמו-כן, במידה וחל שיעבוד על נכס של החייב כערובה נוספת לחוב, השעבוד יעבור לטובתו של הערב שמימש ערבותו. יחד עם זאת, יש לציין כי במידה והערב ידע כי עומדת לטובתו (ולטובת החייב) טענה כלפי הנושה ונמנע מלהתגונן באמצעותה ומלהודיע לחייב על כך (בזמין סביר המאפשר לו לפנות לביהמ"ש בעצמו), הוא לא יוכל לחזור אל החייב בדרישה לשיפוי.

ערב יחיד וערב מוגן

חוק הערבות מגדיר שתי קבוצות מיוחדות של ערבים הטעונים הגנה מיוחדת- "ערב יחיד" ו"ערב מוגן". ערב יחיד הוא אדם (ולא תאגיד), אשר התחייב בערבות, שאינו שותפו או בן זוגו של החייב. ערב מוגן הוא ערב יחיד הערב לחייב עד לסכום המקסימאלי שהוגדר בחוק (הסכום מתעדכן מעת לעת בהתאם למדד ונכון לשנת 2012 עומד על  86,059.99 ש"ח ו-717,166.56 ש"ח בערבות כנגד חיוב שעניינו דירת המגורים של החייב, ילדיו הבגירים או הוריו).[6]

לגבי "ערב יחיד" החוק קובע כי ערב יחיד יערוב אך ורק לסכום קצוב. לא נקבע סכום בחוזה הערבות של ערב יחיד הערבות בטלה. כמו-כן, על-מנת להגן על הערב היחיד, החוק מטיל חובה על הנושה למסור לערב העתק כתוב של מסמך ההתחייבות שיצר את הערבות ומונה רשימת עניינים אותם הוא חייב לגלות לערב בטרם יקבל את התחייבותו (מהי תקופת החיוב, מהו הסדר התשלומים, מהי הריבית וכו'). החוק מטיל סנקציות על הנושה (כגון, תשלום הערבות בריבית מינימאלית ואף פטור מהערבות) במידה ולא יעמוד בחובתו זו. לגבי ערב יחיד שהוא ערב מוגן מוסיף החוק כי אין להגיש תביעה נגדו בטענה למימוש הערבות, אלא רק באחד מהמקרים הבאים: ניתן פסק-דין נגד החייב (ובכל זאת לא פרע את חובותיו), החייב נפטר, הוצא נדו צו כינוס נכסים[7] או שיצא מהארץ לצמיתות או שניתן לכך אישור בידי ראש ההוצאה לפועל.[8]

 
   

 

לא אחת נדרש כל אדם להעמיד ערבות להתחייבויותיו או לערוב לחיוביו של אדם אחר (כגון: בעת נטילת משכנתא, במקרים רבים בהסכמי שכירות וכן הלאה). לחוק הערבות, אפוא, ניכרת חשיבות רבה מאוד על דיני הערבות בישראל. לכאורה, ניתן להתנות על הוראות החוק בחוזה הערבות שבין הצדדים. אולם, החוק קובע את כללי ברירת המחדל החלים על כל חוזה ערבות ובנוסף לכך מונה מספר הוראות מהן לא ניתן להתנער בשום מקרה בחוזה ערבות כלפי ערב יחיד (תוצאות השינוי בחוב, הפטור מהערבות כשהנושה מנע מהחייב לפרוע את חובו, העברת הזכות בנכס משועבד לאחר מימוש הערבות וכיו"ב).



[1] למשל: אם הערב ויתר על כך במסמך שיצר את הערבות, או שנגד החייב ניתן צו כינוס נכסים או צו פירוק או שקשה מאוד לגבות את החוב מהחייב (נפטר, נמצא בחו"ל תקופה ממושכת וכו').

[2] רע"א 1873/05, יצחק דואק נ' בנק הפועלים בע"מ (30.52005).

[3] בהתאם להוראות המפקח על הבנקים באשר ליחסי בנק-לקוח. למשל, חלה על הבנק חובה למסור ללקוחותיו מידע מפורט בכל הנוגע לעסקה ופרטיה, אחריותו להימנע מהטעייתם רחבה מהאחריות החוזית הסטנדרטית וכו'.

מעבר לכך, הבנקים  מהווים נושים לפי הגדרת חוק הערבות לכל דבר ועניין.

[4] למשל, כשפלוני ואלמוני התקשרו לפעילות במיזם משותף וצד שלישי ערב לחובותיו של פלוני, ובשלב מאוחר השתנתה הסכמת הצדדים ובמקום אלמוני מעניק הלוואה לפלוני להקמת הפרויקט לבדו.

[5] ניסוח זה של ד"ר רוי בר-קהן בספרו "ערבות" אומץ בפסיקה. ראה, למשל: תא (ראשל"צ) 2838/06 מימון ויטוריו נ' מרקוביץ' עוזי (1.6.2008).

[6] העדכון האחרון בוצע, על ידי שר המשפטים, בחודש יולי 2011.

[7] במידה והחייב הינו תאגיד צו פירוק מאפשר פנייה לערב המוגן גם כן.

[8] יושב ראש ההוצאה לפועל ייתן אישורו רק לאחר ננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתה על דירת מגורים או למימוש משכון על זכויותיו בדירת מגורים, בהתאם לשיקול דעתו בנסיבות העניין.